התחלתי עבודה חדשה לפני חודשיים. אני עובד בלונדון ולחברה יש מדיניות הוט דסק. הסתובבתי. עד עכשיו הייתי שקטה, אכלתי ארוחת צהריים בעצמי. הייתי מנומס כלפי עמיתים אחרים ושמרתי את עצמי לעצמי ושמרתי את חיי האישיים לעצמי. אפילו כשהם שואלים אותי על סוף השבוע שלי, מה עשיתי.. אני שומר את זה מעורפל.
הרבה עמיתים אפילו לא יתנו לי שום שעה ביום, וזה בסדר. בשבועות האחרונים קיבלתי אווירה מעמית שלי. הוא די מדי ובגלל ש8/10 הם נשים, רק 20% הם בחורים ברמת הצעירה שלי.
בשבוע שעבר, הוא ניגש לבקש ממני לעשות משהו והוא העיר שאני נראה מאוד חכם וכשהוא אמר את זה הוא העביר קלות את גב ידו על היד שלי. זה לא הרגיש לא הולם אבל זה כנראה היה ידידותי מדי או אפילו פלרטטני. יכול להיות שאני טועה אבל זו האווירה שקיבלתי.
ואז היום, ישבתי לבד לארוחת צהריים (אני מעדיף לאכול בשקט ואכלתי לבד בחודשיים האחרונים) והוא ניגש והתיישב על הספסל שלי. התחלנו לדבר על דברים שלא בעבודה וזה היה די נחמד ושליו. אבל אז זמן קצר לאחר מכן, חבורה של בנות אחרות ניגשה לספסל. אני שונא (ואני מתכוון שונא!) קבוצה גדולה של אנשים. הרגשתי לא בנוח אבל הייתי צריך להתאמץ כדי ליצור שיחה. היינו בקצוות מנוגדים בגלל זרם האנשים. הצלחתי לדבר עם כמה בנות אבל הוא יצא בשקט באמצע/בסמוך לסוף הפסקת הצהריים.
הוא בדרך כלל די שקט במשרד והוא יודע שגם אני שקט. והוא תמיד מאוד מנומס וממשיך להודות לי שעזרתי לו בדברים. אני תמיד כאילו זה בסדר, זה מה שמשלם לי לעשות.
מה אתה חושב? אתה חושב שהוא אולי נותן קצת ויברציות? זאת אומרת שלעולם לא הייתי מצלם איפה שאני אוכל וסביר להניח שלעולם לא אצלם אבל זו האווירה שאני מקבל.
