האקס שלי (36M) ואני (35F) היינו יחד במשך 4 שנים לסירוגין והיתה להם מערכת יחסים רעילה מאוד. אהבנו מאוד אחד את השני, אבל רבנו כל הזמן והוצאנו אחד מהשני את הגרוע ביותר.
הבעיה העיקרית הייתה שהייתי צריכה ממנו יותר ממה שהוא היה מסוגל לתת, כי יש לי סגנון התקשרות חרדתי ויש לו התקשרות נמנעת.
למרות שזה לא עבד, לקח לשנינו הרבה זמן עד שהצלחנו לשחרר אחד את השני.
לא יצרנו קשר במשך 5 שנים אחרי שנפרדנו ומחקנו אחד את השני גם ברשתות החברתיות.
את השנים האחרונות ביליתי עדיין בכעס עליו, אבל לאחרונה עבדתי על עצמי הרבה והכעס הזה התפוגג. מאז לאחרונה אני סוף סוף יכול לראות את הטעויות שלי שתרמו לרעילות לפני כל אותן שנים.
החלטתי לפנות אליו שוב אחרי כל השנים האלה כי קיוויתי לקבל סוג של סגירה מאז שנפרדנו בריב ענק וזה עדיין הפריע לי מדי פעם. חשבתי שאולי שיחה ידידותית יכולה לעזור בזה.
הוא שמח לשמוע ממני והשיב לי בצורה מאוד ידידותית.
עבר כבר חודש ודיברנו בלי הפסקה ואפילו נפגשנו פעמיים לקפה. הכימיה בינינו מטורפת, בדיוק כמו שהייתה ממש בהתחלה כשהגיהנום עדיין לא השתחרר. שנינו מאוד מבולבלים ויש לנו שוב סוג של רגשות אחד כלפי השני, למרות ששנינו במערכות יחסים רציניות ששנינו מסתפקים בהן.
עבדתי קשה על עצמי ועל חוסר הביטחון שלי מאז וגדלתי מאוד. אני לא רוצה לחבל בעצמי על ידי ללכת רחוק יותר עם זה כי אני מבין שזו אולי אהבת טראומה והרגשות העזים מבוססים על כאוס. אבל הרגשות האלה נראים כל כך אמיתיים ואני כל הזמן חושב שאולי הפעם זה באמת יעבוד. גדלתי הרבה והפכתי הרבה יותר בוגר והרבה פחות חרד, מה שגורם לי לחשוב שהפעם אולי נתאים יותר.
אני יודע שהדבר הטוב ביותר יהיה לנתק כל קשר שוב, במיוחד כי אני מרגיש רע מאוד עבור השותפים שלנו ולא רוצה לבגוד בהם. אבל אני פשוט לא יכול להתאפק מלדבר איתו ואני חושב עליו בכל שנייה של היום. אני חושש שאהרוס את מערכת היחסים שלי בלי סיבה.
האם אני משוגע או שיכול להיות שזו אהבת אמת?