האם ייתכן שאני אוהב רק את המרדף?

אמא שלי וכמה בנים אמרו לי את זה ותמיד הרחתי את זה אבל עכשיו זה קצת הפריע לי ואני מרגיש כמו אדם רע.

אני רק בן 20 ומעולם לא ממש הרגשתי שאני מאוהב לפני כן. הייתי במערכת יחסים אחת שבה הרגשתי שאני אוהב אותו מאוד, אבל למען האמת זה אף פעם לא היה עמוק מדי בקצה שלי ואני מודה שעדיין חיפשתי במקום אחר אז כנראה שזה לטובה הסתיים. בחור אחר שחשבתי שאני מאוד אוהב, התחיל בהתחלה בתור קראש בן 8 חודשים. בסופו של דבר הוא אמר לי שהוא מרגיש כמוהו אז זו הייתה ההזדמנות שלנו, אבל בסופו של דבר התעלפתי עליו ועזבתי לקולג'. הוא קיבל חברה מאוחר יותר ואני המשכתי להיות מנותק ממנו במשך השנים הבאות. כשדיברנו בטלפון אחרי שנה בערך, הוא אמר שהוא מרגיש שאני מעוניין רק כשהוא לא פנוי ושברגע שנפגשנו אני מתכוון לקום ולעזוב אותו.

עכשיו זה היה בחור שבאמת היו לי רגשות כלפיו... או לפחות, אני חושב שכן. אבל בכל פעם שהיינו אמורים לבלות, תמיד היה לי אי נוחות ואף פעם לא נתתי למערכת היחסים להתממש. עכשיו אני מרגיש קצת כועס על עצמי, כאילו חיבלתי בעצמי מערכות יחסים שיכולות להיות ממש טובות ללא סיבה בכלל. אתה חושב שזה רק בגלל שאני צעיר ועדיין לא מצאתי את האחד? הבנתי את זה על עצמי, שיש לי נטייה לסטות הרבה ואני רוצה להשתפר. אני מרגיש כמו אידיוט כי אני מרגיש שאיבדתי את ההזדמנות שלי איתו, מכיוון שלא אישרתי או הכחשתי את מה שהוא אמר ולא דיברנו כבר חודש.